פסק-דין בתיק ת"א 8164/06

1.         התובעת כתבה מחזמר בשם "מאמא מיה - כי אמא יש רק אחת", והיא בעלת זכויות היוצרים בו.

הנתבעת 1 הנה המנהלת של נתבעת 2 העוסקת בהפקות.

התובעת טוענת כי הנתבעות הפרו את זכויותיה והיא תובעת פיצוי כספי שהועמד לצורך אגרה ע"ס 500,000 ש"ח.

במהלך קדמי המשפט, לאחר שנתבעות הצהירו על ויתור על זכויות בהצגה וכי זו לא תועלה יותר על ידן ונותרה מחלוקת כספית בלבד, הסכימו הצדדים כי הדיון יהיה על פי הוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

2.         טענות התובעת:

א.         בין התובעת לבין הנתבעות התנהל בשנת 2004 משא ומתן להעלאת המחזמר על הבמה. בטרם הסתיים המו"מ העלו הנתבעות את המחזמר לפני קהל, בלי לקבל הסכמת התובעת.

במסגרת המו"מ ועל מנת לפייס את התובעת, שילמו לה הנתבעות מקדמה בסך 20,0000 ש"ח, אולם המו"מ לא הבשיל והנתבעות המשיכו להתנהל ולהתנהג כאילו יש הסכם, אף שלא נערך בין הצדדים הסכם בכתב על פי דין.

ב.         בחנוכה ובפורים תשס"ה העלו הנתבעות את ההצגה 29 פעמים. כל הצגה מהווה הפרה בפני עצמה והיא ברת פיצוי בנפרד.

ג.          הנתבעות צילמו את המחזמר וערכו קלטת "מאסטר", ממנה יצרו עותקים לצורך שיווקן, וזאת בלא קבלת הסכמתה של התובעת ואף בהתעלם מהתנגדותה המפורשת לכך, ותוך פגיעה בזכויותיה. הנתבעות מכרו במהלך ההצגות לפחות 1500 קלטות אודיו, וידאו ו-D.V.D..

ד.         הנתבעות פעלו לשידור או הקרנה של המחזמר בטלוויזיה, רדיו ואינטרנט. להקרנות והשידורים צורפו תכנים פרסומיים גלויים וסמויים. לנתבעות לא הייתה זכות לקחת ולעשות שימוש בנגזרות האלקטרוניות של המחזמר.

ה.         הנתבעות הפרו את זכויות התובעת עשרות פעמים, ובגין כל הפרה הפיצוי הינו 20,000 ש"ח, וזאת בנוסף לפיצויים בגין הפרת זכות מוסרית, גניבת עין ועגמת נפש, אך לצרכי אגרה הועמדה התביעה ע"ס 500,000 ש"ח בלבד.

ו.          התובעת פנתה לנתבעות שוב ושוב ולא נענתה עניינית ולפיכך לא היה מנוס מהגשת התובענה, דבר הכרוך בהוצאות ניכרות.

3.         טענות הנתבעות:

א.         אין יריבות בין התובעת לבין הנתבעת 1, שכן הנתבעת 1 מנהלת עסקיה באמצעות הנתבעת 2 (להלן - הנתבעת).

ב.         התובעת נתנה לנתבעת רישיון לעשות שימוש במחזמר על במה, צילום והקלטה, שידור והקרנה בכל מדיה.

אומנם לא נערך הסכם מלא ומסודר בכתב, אולם היה הסכם מפורש שקיבל ביטוי בקבלות שנתנה התובעת בגין מקדמות כספיות שקיבלה בשני תשלומים, האחד ביום 21.10.04 והשני ביום 1.11.04. בקבלות צוין כי התשלום "ע"ח מחזה אמא יש רק אחת (מאמה מיה)". אין הסתייגות ואין צמצום בזכות השימוש בזכות.

בין התובעת לנתבעת סוכם, כי התובעת תקבל עבור כל הצגה 650 ש"ח + מע"מ, ותשלום זה ניתן עבור שימוש במחזמר, הן לצורך מופעים פומביים על הבמה והן בכל מדיה אחרת. התקיימו 29 הצגות, לתובעת מגיע 650X29 = 18,850 ש"ח. לפיכך יש תשלום ביתר של 1150 ש"ח.

ג.          הקלטת המחזמר נעשתה על ידי חברת קלאסיקלטת בע"מ, והתובעת ניהלה מו"מ ישיר עם חברה זו, והגיעה להסכם על תמלוגיה, בשיעור של 4.16% ממחיר לצרכן של כל קלטת.

ד.         בין הצדדים התנהל מו"מ והוחלפו טיוטות חוזים, במהלך המו"מ דובר על תשלומי כסף מזעריים בערך מטרד בלבד, בכל הקשור לקלטות שנמכרו במהלך ההצגות בלבד.